למה אני מתקלטת
לתקלוט הגעתי דרך האהבה שלי לריקוד, אותה גיליתי כשטיילתי אחרי הצבא והגעתי לכפר פָּטְלֵה הנמצא בהרי ההימלאיה בנפאל. כבר לפני כן רקדתי לא מעט בחיי אבל תמיד עם מבט לצדדים ומודעות שלא מסכימה להרפות
התנדבתי בכפר פָּטְלֵה בתכנית בשם ״תבל בצדק״. ביום ההגעה לכפר, הוזמנה חבורת המתנדבים שהייתי חלק ממנה לבית מרכזי בו חיכו לנו מאות אנשים. עוד לפני שהספקתי להבין מה קורה מישהו הוציא תוף וכולם התחילו לשיר. בכל פעם כחלק מהשירה קראו בשמו של אדם אחר שעלה לרקוד. הסתכלתי כמהופנטת בתנועות ובמעמד, אף פעם לא ראיתי משהו דומה לזה. התפלאתי מן הדרכים החדשות ומלאות החן בהן אפשר להזיז את הגוף. מתישהו התחילו לקרוא גם לנו המתנדבים לרקוד ובי עלתה מבוכה שהתגברה עם כל קריאה, כשנשמע שמי בתוך השירה נשמתי עמוק ונעמדתי במרכז הרחבה. ניסיתי למצוא את הדרך לרקוד בתוך המקצבים החדשים והזרים. לא יכולתי עוד להסתכל סביב ולהצמד לתבניות המוכרות
.אז עצמתי עיניים
הקצב טיפס במעלה הרגליים, סלסולי השירה סחפו אותי ובפעם הראשונה בחיי נתתי לגוף להוביל אותי, מעצמו
במהלך אותו חודש מצאתי את עצמי מחכה לכל הזדמנות לרקוד ולצפות באנשי הכפר רוקדים. בכל ערב יכלה להתעורר ברגע מסיבה שכונתית. כל שנדרש למסיבות האלה היה תוף אחד ואנשים שמתמסרים לשירה ולריקוד באופן שלא ראיתי כמותו קודם
מאז ריקוד בשבילי הוא מקום לחוות בו חופש, שחרור ואותנטיות. יש בו שמחה והתפרצות של אנרגיה באופן שהוא מעבר לחשיבה ולמילים. ריקוד בעיני יכול לאפשר להוציא חלקים נוספים מעצמך החוצה; וכך להיות יותר מי שאתה. זו השאיפה שלי כשאני מתקלטת. להביא את האנרגיה הזו לרחבה ולרוקדים ולאפשר להם לחוות את מה שהריקוד יכול לתת